האש בוערת, והעולם ממשיך לעצום עיניים

המזרח התיכון רועד, והפעם זה לא תרגיל. בזמן שהקהילה הבינלאומית עסוקה בגינויים רפים ובדיונים חסרי תועלת, צה"ל פועל בנחישות בלב עזה ובדרום לבנון. הדיווחים האחרונים על תקיפות כטב"מים בעיר עזה והפצצות מהים באזור חאן יונס מוכיחים דבר אחד: ישראל לא מחכה לאישור מאף אחד כדי להגן על אזרחיה. בעוד חיזבאללה מנסה להרחיב את מעגל האש לאזור אל-בקאע, ברור לכל בר דעת שהאויב מבין רק כוח.

איראן מאבדת את הבלמים

החוצפה האיראנית הגיעה לשיאים חדשים. הדיווחים על שיגורי טילים לעבר מטרות אמריקניות בצפון ירדן הם לא רק איום על ארה"ב – הם הכרזת מלחמה על היציבות האזורית כולה. האם מישהו באמת מאמין שהמשטר בטהרן יעצור כאן? הצהרות צבא איראן על "ביסוס ריבונות" במצר הורמוז הן לעג לרש, וניסיון שקוף להלך אימים על העולם החופשי.

השתיקה העולמית היא שותפות לפשע

איפה העולם? איפה המעצמות שאמורות להבטיח את חופש השיט והביטחון האזורי? השתיקה הרועמת של המערב מול התוקפנות האיראנית היא לא פחות מבושה. בזמן שישראל מוחקת תשתיות טרור ומסכלת פיגועים, העולם בוחר להסתכל לצד השני. זוהי צביעות במיטבה, שרק מעודדת את ציר הרשע להמשיך ולפעול ללא מורא.

צה"ל בחזית – העם מאחוריו

בעוד הדרג המדיני מתעסק בחישובים פוליטיים ובסקרים, הלוחמים שלנו בשטח עושים את העבודה השחורה. כל תקיפה, כל יירוט וכל פעולה התקפית הם הוכחה לכך שהרוח הישראלית לא נשברה. אנחנו לא צריכים את אישור האו"ם כדי להגן על הבית שלנו. אם איראן ושלוחותיה חושבות שישראל תירתע, הן טועות ובגדול.

האם אנחנו בדרך למלחמה כוללת?

השאלה כבר אינה "האם", אלא "מתי". המציאות שבה איראן משגרת טילים לכל עבר ומאיימת על ריבונותן של מדינות היא בלתי נסבלת. ישראל חייבת להמשיך להכות בעוצמה, ללא היסוס וללא התנצלות. כל רגע של היסוס הוא מתנה לאויב. הגיע הזמן להפסיק לשאול שאלות ולהתחיל להכתיב את כללי המשחק.

הגיע הזמן להפסיק להתנצל

אנחנו חיים בשכונה שבה חולשה היא הזמנה לטבח. ישראל הוכיחה שוב ושוב שהיא הכוח היחיד באזור שמסוגל לעמוד מול הטירוף האיראני. הגיע הזמן שהעולם יבין: אנחנו לא נחכה שהאש תגיע לפתח ביתנו. אנחנו נגיע אליהם, בכל מקום ובכל זמן. האם אתם מוכנים למערכה הבאה, או שנמשיך לחיות באשליה של "שקט" מדומה?