כשהיה בן ארבע צולם ג'רארד בארטלס עם היטלר בתמונה שהפכה לפוסטר של המפלגה הנאצית – ילד יפה, בלונדיני ותכול עיניים, שסייע בתעמולה מבלי להבין זאת. "הוא היה מאוד נחמד אליי. לא היה לי מושג שכל חיי ישייכו אותי לעלייה שלו וגם לשואה של היהודים". האנשים שפגשו את היטלר, פרק שלישי.
שמו של אדולף היטלר מעורר מיד מחשבות על דמות מפלצתית, התגלמות הרשע. אבל בקיץ 1936, הפיהרר היה בעיצומו של תהליך עיצוב דמותו הציבורית באופן שונה לגמרי. שלוש שנים אחרי שעלה לשלטון, הוא רצה להיכנס ללבבותיהם של הגרמנים. לא רק מנהיג – אלא אוהב אדם, איש שנהנה מצחוקם של ילדים ומיופיו של הטבע. ומה ישדר מסר שכזה טוב יותר מאשר תמונה לצידו של ילדון מתוק, בלונדיני ותכול עיניים? ג'רארד בארטלס היה הילד הזה, וכך הוא פגש את היטלר.
"שיחקתי עם חברים ואז המטפלת שלי קראה לי לבוא להחליף בגדים. היא אמרה ש'הפיהרר הגיע, אתה צריך להתלבש יפה וללכת להצטלם איתו'. לא הבנתי בכלל מה רוצים ממני, אבל עשיתי מה שאמרו לי", מספר בארטלס, היום בעשור התשיעי לחייו, על זיכרונותיו מצילומי התמונה שהפכה אותו ל"נער הפוסטר" של המפלגה הנאצית.
גלויה שהגיעה לכל משפחה
את התמונה צילם היינריך הופמן, הצלם הקבוע של היטלר. הוא עצמו יושב על שרפרף ומחבק את בארטלס בן הארבע, הלבוש במיטב מחלצותיו – בגדים גרמניים מסורתיים. הילד יפה התואר אולי נרתע מעט מהחיבוק, אבל התמונה הוכתרה כהצלחה. היא שימשה היטב את מכונת התעמולה של היטלר בשנים שלפני פרוץ המלחמה: היא הופצה ברחבי אירופה ובשגרירויות גרמניה בעולם ונמצאה כמעט בכל בית משפחה גרמנית של התקופה.
רציתי להבין, מי היה הילד שהיה שותף לאותו מהלך שיווקי ולאותה הצלחה? איך מרגיש דוגמן של כזו תנועה אפלה? נסעתי לשמוע את התשובה ישירות מפיו.
בארטלס חי, אז וגם היום, בעיירה הינטרסי, השוכנת באלפים על גבול גרמניה-אוסטריה - מרחק של כעשרים דקות נסיעה מברכטסגאדן, שבה התגורר היטלר. לכאן הגיע הפיהרר בשביל לנפוש בבית ההארחה שהקימה משפחתו של בארטלס, וכאן ממש צולמה אותה תמונה. היום הוא מנהל את אותו מלון משפחתי לטובת מטיילים שמממשיכים להגיע מכל העולם.
השתמשתי בשמו הגרמני של אבא, מנפרד, ועשיתי צ'ק-אין. חיכיתי לרגע המתאים כדי להתחיל בשיחה עם הבעלים החביב ולגייס אותו למסע שלי בעקבות האנשים האחרונים בעולם שפגשו את היטלר. לא תיארתי לעצמי לאיזה אוצר דוקומנטרי הגעתי.
"החל משנת 1934 היטלר היה מגיע לכאן להתארח במלון שלנו", מספר בארטלס. "הקשר איתו היה באמצעות הדוד שלי, איזידור וייס, שהיה סמל המחלקה של היטלר במלחמת העולם הראשונה. הוריי הכירו את היטלר והוא היה יושב איתם לשיחות ארוכות, במיוחד עם אבי, תמיד בנושאי פוליטיקה. הוא היה מגיע מהברגהוף לאכול, לפגוש אנשים ולדבר עם אבא". במסגרת ביקוריו במקום, אגב, נפגש ככל הנראה גם עם אדווין בכשטיין, בעל מפעל הפסנתרים שתרם לקמפיין שלו, ושבהלוויה שלו פגש אבי את היטלר. הקצוות מתחילים להתחבר.
את יום הצילום שהפך אותו לאייקון הוא זוכר היטב. "זה היה בשנת 1936, אני הייתי רק בן 4 אבל אני זוכר. שיחקתי עם חברים ביער ואז המטפלת שלי קראה לי לבוא. לבשתי את הבגדים החגיגיים וחבשתי כובע. פתאום ראיתי שיירה של מכוניות מרצדס שחורות, הן חנו כאן מאחורי המלון ומאחת המכוניות יצא היטלר והלך בשביל לכניסה לבית. המטפלת אמרה לי שכשאעמוד מולו עליי להגיד 'הייל מיין פיהרר', אבל כשראיתי אותו אני אמרתי 'גרוס גוט', כמו שאתם אומרים 'שלום'", הוא מסביר והוגה את המילה בעברית.
"הביאו אותי למרפסת הגדולה בקומה העליונה, שם היה היינריך הופמן", הוא ממשיך. "הייתה מצלמה גדולה על חצובה ושרפרף. היטלר התחיל לדבר איתי, הוא היה מאוד נחמד, שאל אותי איזו עוגה אני אוהב לאכול, עניתי לו עוגת תפוחים. הוא הבטיח לי שאחרי שנצטלם יחד, הוא יביא לי עוגת תפוחים. היטלר התיישב וחיבק אותי. לא כל כך אהבתי שהוא קירב אותי אליו, אתה יכול לראות בתמונה שאני קצת מתרחק ממנו.
"כל הסיפור לקח בערך חצי שעה, הצלם צילם הרבה תמונות שבהן אני והיטלר יחד, וגם כמה תמונות עם בת דודתי. אחרי כן היטלר קם ונפרד ממני והמטפלת לקחה אותי בחזרה לבית. היטלר וכולם נשארו על המרפסת. הילדים שאלו אותי מה עשיתי למעלה על המרפסת, ואני עניתי להם 'שום דבר מעניין'. לא היה לי מושג שכל חיי אנשים בגרמניה ובכל העולם ישייכו אותי לשלטון היטלר, למלחמת העולם וגם לשואה של היהודים. אני זוכר שציפיתי ורציתי לקבל את עוגת התפוחים ממנו אחרי הצילום אבל הוא כנראה שכח מזה, אני מחכה לה עד היום".
ההיסטוריון והסופר הבריטי ג'יימס ווילסון חקר וכתב על התקופה הזו, שבה פעל היטלר בשביל לשווק את עצמו. מאז שפרסם ספר בנושא הוא שב וחוזר לבקר בבית ההארחה של בארטלס שבו, לדבריו, החל מסע התעמולה. "התמונה הזו היא הסנונית הראשונה של היטלר במסע התעמולה שלו וזוהי גם חשיבותה ההיסטורי", הוא מסביר כשאנחנו נפגשים במקום. "בשנים הראשונות היטלר ניסה לייצר תדמית של אדם חביב, אוהב טבע, מרבה בטיולים, נחמד לילדים. זו תדמית שונה לגמרי מהמצביא הכמעט אלוהי שטיפח בשלבים מאוחרים יותר.
"זה עבד לו. התמונה הזאת הפכה לגלויה שנשלחה על ידי גרמנים בכל העולם לבני משפחה, לחברים ולמכרים - הן בגרמניה והן מחוצה לה. אין בכך הבדל גדול ממה שפוליטיקאים עושים היום כשהם מצטלמים עם ילדים, אבל היטלר בתמונתו עם ג׳רארד היה כנראה בין הראשונים".
שאריות מהברגהוף
לאורך תקופת המלחמה שירת אביו של בארטלס כסמל בצבא הנאצי. בינתיים המלון המשפחתי המשיך לארח בכירים של המפלגה שהגיעו לאזור. "הדבר החשוב ביותר שאני זוכר מאותה תקופה זה שהיינו חייבים להמשיך להתפרנס כדי שיהיה לנו מה לאכול, לא עסקנו כלל במלחמה", הוא נזכר. "באזור הכפרי שבו אנחנו גרים היה שקט עד 1944. מ- 1944 ובמיוחד ב-1945 היינו רואים כל יום כמאה מטוסי קרב טסים צפונה. אלה היו מטוסים אמריקאים ורוסים, בדרך להפציץ את ברלין ומינכן, עד ההפצצה הגדולה של כל האזור שלנו באפריל 1945".
כמה שבועות לאחר הצילום המפורסם קיבל בארטלס מתנה מהיטלר - סכין ציידים שעליו מוטבע צלב הקרס וחרוטה הסיסמה "בדם ובכבוד". מדובר בפריט נדיר מתקופת מלחמת העולם השנייה, אבל זה אינו הפריט הנדיר היחיד שנמצא בחזקתו. כמה ימים אחרי הפצצת הברגהוף, הגיעו בני משפחתו של בארטלס למקום שנחרב כדי לראות בעיניהם מה נשאר מביתו של הפיהרר. הוא מספר כי בין החורבות נותרו הררי אבק וחפצים רבים היו פזורים על האדמה החרוכה. מדי יום שבו לאתר החורבות ואספו משם חפצים "כדי לשמור על ההיסטוריה".
כל החפצים שנאספו אוחסנו במחסן המשפחה מאחורי בית המלון הקטן. לפני כמה שנים החליט לסדר את הכול ולבנות מוזיאון "לשאריות של הברגהוף", הוא אומר כשהוא מזמין אותי פנימה, לראות מה נותר מבית הנופש המפואר של היטלר. מוצגים שם מגהץ, כלי מטבח ותמונות וגם כיסא עץ – אחד מתוך 20 שהיו בחדר האירוח.
אנחנו מטיילים לאורך אגם הינטרסי שבלב הרי האלפים. הנופים עוצרי נשימה, כאילו נלקחו מסרט טבע מושקע. איך דווקא מתוך המקום הרגוע והשלו הזה הגיח הרוע לעולם? היטלר עצמו נהג לבוא לכאן כדי להירגע, אומר בארטלס. "הוא הגיע לאזור לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא בא לכאן לחשוב, לתכנן את המהלכים הבאים שלו".
מה היה בו בהיטלר, שכל כך הרבה אנשים אהבו בו? הוא היה אדם כל כך מקסים?
"להיטלר הייתה כריזמה, הוא היה מהפנט אותך במבט שלו, אני זוכר היטב את העיניים החודרות שלו כשהוא דיבר אליי , לעולם לא אשכח זאת". מתברר שבאחד על אחד, כמו גם כשפנה להמונים, להיטלר הייתה יכולת בלתי רגילה לגייס אותך אליו.
"כל חיי יזכרו אותי בתור הילד שהצטלם עם היטלר, הקליק הזה של המצלמה של הופמן היה רגע היסטורי עבורי ועבור כל גרמניה".
היית עושה זאת שוב?
"לא, בשום אופן. היטלר היה גנגסטר, דיקטטור, לא הייתי נותן לזה שוב את ידי. אבל הייתי בסך הכול בן 4 והוריי החליטו בשבילי ואמרו לי מה לעשות. אני עדיין מחכה לעוגת התפוחים שהיטלר הבטיח לי".
בפרק הבא: סיפורו של אנטון, ילד אוסטרי שפגש את היטלר בליל האנשלוס בכיכר העיר לינץ, אוסטריה והפך לילד חייל.
הסרט התיעודי "היום בו פגשתי את היטלר" זכה בשנת 2020 בשלל פרסים יוקרתיים, ביניהם "פרס הצילום הטוב ביותר", "הסרט התיעודי הקנדי הטוב ביותר " ופרס "חביב הקהל" בפסטיבל אונטריו הבינלאומי לקולנוע בו השתתפו מאות סרטים מכל העולם.
ניתן לצפות בסרט כולל כתוביות לעברית בקישור:
Commentaires