לילה היסטורי בצפון אמריקה — ולילה שחור ליהדות קנדה

בעיצומה של מלחמה עקובה מדם בישראל, כשדה-לגיטימציה משתוללת בכל פינה בעולם המערבי, בוחרת קנדה – דווקא עכשיו – ממשלה שמציבה את ישראל באותה שורה עם משטרים שביצעו רצח עם.

ראש הממשלה הנבחר מארק קרני הצהיר השבוע: “אני מודע לכך. לכן יש לנו אמברגו נשק.” (רויטרס, 26.4.25).

שרת החוץ מלני ז’ולי הבהירה כבר ב-2024: “אין רישיונות פתוחים לייצוא ציוד קטלני לישראל.” (CBC, 15.3.24).

ובפרלמנט כבר לא מתביישים לקרוא לזה בשמם: “רצח עם.” (הת׳ר מקפרסון, NDP, אפריל 2024).

זוהי לא רק סכנה לישראל — זו חרב מעל ראשי כולנו.

קנדה של 2025 קולטת מיליוני מהגרים, רובם ממדינות מוסלמיות — בלי בלמים ובלי אסטרטגיה.

מנהיג קוויבק, פרנסואה לגו, כבר הזהיר: “קצב ההגירה הזה מאיים על המרקם התרבותי שלנו.” (La Presse, נוב׳ 2024).

אפילו פייר פוליבר, מנהיג השמרנים, הודה: “לא נוכל להתעלם מההשפעה על הדיור והתשתיות.” (גלובל ניוז, 2024).

וכשכולם חשבו שהשמרנים יהיו התקווה האחרונה — גם זה נעלם.

פוליבר, שנחל הערב תבוסה, רמז לשיתוף פעולה עם קרני: “מול ממשל טראמפ – נעמוד חזית אחת למען קנדה.” (CTV, 28.4.25).

במילים אחרות: קונצנזוס קנדי חדש. מול טראמפ, מול ישראל, מול הזהות היהודית.

ואז מגיעה הכלכלה:

הבתים מאבדים מערכם. שוק הדיור בקריסה. יוקר המחיה שובר שיאים.

פוליבר סיכם זאת היטב: “הכול שבור בחייהם של הקנדים הפשוטים.” (נאום אוג׳ 2023).

וקרני מודה: “אנחנו במשבר אמון עמוק.” (נאום תקציב, מרץ 2025).

ובין כל אלה — הקהילה היהודית. לכודה.

רכוש שאי אפשר למכור, דרכונים שלא יובילו לארה״ב, וסכנה פיזית אמיתית.

האלימות במונטריאול הייתה רק חזרה גנרלית. הפוגרום הבא לא יפתיע אף אחד — חוץ ממי שעדיין מסרב להתעורר.

האם יש עוד זמן להינצל? אולי. אבל רק למי שיפסיק לשתוק. עכשיו.