הסיוט של חופש הביטוי הפך למציאות מצמררת. הנשיא דונלד טראמפ, בצעד שמרעיד את אמות הסיפים של הדמוקרטיה האמריקאית, החל במימוש איומיו להשתיק את כלי התקשורת שמעזים לבקר אותו. הדיווחים האחרונים מאשרים כי הבית הלבן החל ביישום איסור גורף על גישת עיתונאים לאירועים רשמיים, מהלך שמומחים מגדירים כ'אפקט מצנן' מסוכן שעלול להוביל לשתיקה מוחלטת של הביקורת הציבורית.

האם זו תחילתה של דיקטטורה מודרנית?

השאלה שמרחפת מעל וושינגטון היא לא רק פוליטית, אלא קיומית. כאשר מנהיג המעצמה החזקה בעולם מחליט מי רשאי לסקר אותו ומי לא, אנחנו כבר לא מדברים על יחסי ציבור – אנחנו מדברים על שליטה מוחלטת בתודעה. האם הציבור האמריקאי ימשיך לעמוד מנגד בזמן שהקירות נסגרים על חופש העיתונות? השתיקה של חלקים נרחבים בממסד הפוליטי היא לא פחות ממחרידה.

העולם צופה בחרדה

ההשלכות של המהלך הזה חורגות הרבה מעבר לגבולות ארצות הברית. מנהיגים אוטוריטריים ברחבי הגלובוס כבר לוטשים עיניים למהלך של טראמפ, מבינים שזהו 'אור ירוק' לרדיפת עיתונאים גם במדינות שלהם. האם אנחנו בדרך לעולם שבו האמת היא רק מה שהנשיא מחליט שהיא? הניסיון להשתיק את התקשורת הוא לא רק התקפה על עיתונאים, זו התקפה על כל אחד מאיתנו שרוצה לדעת מה באמת קורה מאחורי דלתיים סגורות.

הגיע הזמן להתעורר

הגיע הזמן להפסיק להיות מנומסים. המהלך הזה הוא לא 'טקטיקה פוליטית' – הוא איום ישיר על הדמוקרטיה. מי שחושב שזה ייעצר בתקשורת טועה טעות מרה. ברגע שהתקשורת מושתקת, הצעד הבא הוא השתקת האזרח הקטן. האם אנחנו מוכנים לוותר על החירות שלנו בשביל שקט תעשייתי מזויף?

מה הלאה?

ההיסטוריה לא תסלח לאלו שעמדו מנגד. האם נראה גל של מחאות המוניות, או שהציבור ימשיך לשקוע בתרדמת הדיגיטלית שלו? השאלה נותרת פתוחה, והזמן אוזל. אם לא נתעורר עכשיו, מחר כבר לא יהיה מי שידווח על מה שקורה לנו. האם אתם מוכנים לחיות בעולם שבו האמת היא מילה גסה?