השקט של יום כיפור הופר ברעש מחריד של יריות

זה היה אמור להיות הרגע הקדוש ביותר בשנה, שעה של חשבון נפש ותפילה בבית הכנסת 'בני יעקב' בבלוויל, אונטריו. במקום זאת, המתפללים מצאו את עצמם בתוך סיוט חי. קליעים חדרו את חלונות הוויטראז' המפוארים, מרססים את האולם וגורמים למתפללים להשתטח על הרצפה בצרחות אימה, בעודם מנסים להבין אם הם עומדים לשרוד את הערב הזה. האם זהו המצב החדש של יהודים בתפוצות? האם אנחנו אמורים להשלים עם העובדה שבית כנסת הפך למטווח?

עשרות קליעים, פחד מוות ונס אחד גדול

עדי ראייה שנכחו במקום מתארים רגעים של כאוס מוחלט. "כולנו רצנו אחורה, סגרתי את דלתות האולם וצעקתי לכולם לרדת לרצפה", סיפר אחד המתפללים. במשך דקות ארוכות, שנראו כמו נצח, נשמעו יריות מחוץ למבנה. מעל 20 חורי קליעים נמצאו בחלונות בית הכנסת. זה לא היה אירוע מקרי – זו הייתה מתקפה ישירה על הלב של הקהילה היהודית ביום הכי קדוש לה. העובדה שאיש מהמתפללים לא נפגע היא נס גלוי, אך השאלה נותרת בעינה: עד מתי נמשיך לסמוך על ניסים במקום על ביטחון אמיתי?

השוטר שנפצע והכתובת שעל הקיר

במהלך חילופי האש מחוץ לבית הכנסת, שוטר מקומי נפצע. הוא נתקל בחשוד חמוש סמוך לצומת הרחובות בליקר וויקטוריה, ממש בפתח המקום שבו התכנסו יהודים לתפילה. החשוד נפצע גם הוא, אך האירוע הזה מעלה שאלות נוקבות על רמת האבטחה וההגנה על מוסדות יהודיים. האם הרשויות בקנדה באמת עושות מספיק כדי להגן על אזרחיהן היהודים, או שהם מפקירים אותנו לאנחות מול גל האנטישמיות הגואה?

האנטישמיות מרימה ראש – ואנחנו שותקים?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאירוע הזה התרחש ביום כיפור, היום שבו כל יהודי בעולם מרגיש את הקשר העמוק ביותר למסורת שלו. התזמון אינו מקרי. מדובר בניסיון ברור להטיל אימה, להשפיל ולפגוע בביטחון העצמי של הקהילה היהודית. הגיע הזמן להפסיק עם הגינויים הרפים ולהתחיל לדרוש הגנה בלתי מתפשרת. כל בית כנסת, בכל מקום בעולם, חייב להיות מבצר מוגן. מי שמרים יד על יהודי בבית תפילתו צריך לדעת שהוא יפגוש תגובה נחרצת, לא רק מילים יפות של פוליטיקאים.

הגיע הזמן להתעורר

האירוע בבלוויל הוא תמרור אזהרה בוהק. אם אנחנו לא נגן על עצמנו, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו. הגיע הזמן להפסיק להתנצל על כך שאנחנו יהודים, להפסיק להתנצל על כך שאנחנו רוצים להתפלל בשקט, ולהתחיל לדרוש ביטחון מלא. האם נחכה לאסון הבא כדי להבין שהמציאות השתנתה? או שנפסיק להיות קורבנות פסיביים ונתחיל להילחם על הזכות הבסיסית שלנו לחיות כיהודים ללא פחד? התשובה צריכה להדהד בכל רחבי העולם: לא עוד!