הדם רותח, והגיע הזמן להפסיק עם הנימוסים הדיפלומטיים המיותרים. בעוד ישראל מתמודדת עם איומים קיומיים מכל עבר, הבוקר התבשרנו על תקיפות ממוקדות וקטלניות בדרום לבנון, שנועדו להבהיר לחיזבאללה ולפטרוניו בטהרן: המשחק נגמר. בזמן שהעולם המערבי, ובראשו הממשל האמריקני, מנסה לכפות עלינו "איפוק" הזוי, צה"ל פועל בשטח כדי להבטיח ששום מחבל לא יתעורר מחר בבוקר כדי לתכנן את הטבח הבא.

הצביעות הבינלאומית בשיאה

זה בלתי נתפס. בזמן שישראל מגינה על אזרחיה מפני מטחי טילים ורחפנים, גורמים בקהילה הבינלאומית ממהרים לגנות את התקיפות שלנו. איפה הייתם כששיגרו טילים לעבר יישובי הצפון? איפה הייתם כשילדים ישראלים נאלצו לרוץ למקלטים? הצביעות הזו לא רק מקוממת – היא מסוכנת. כל דקה של היסוס מצד הדרג המדיני היא הזמנה לעוד תוקפנות מצד ציר הרשע.

האמת המרה: אין "שקט" עם טרוריסטים

הגיע הזמן להפסיק להשלות את עצמנו. אין הסכמים עם ארגוני טרור שכל מטרתם היא השמדת המדינה היהודית. כל ניסיון "לדבר" או "להגיע להבנות" הוא בזבוז זמן יקר שמאפשר לאויב להתחמש ולהתארגן. התקיפות האחרונות בדרום לבנון הן לא רק צורך ביטחוני – הן חובה מוסרית כלפי אזרחי ישראל שחיים תחת איום מתמיד.

החיילים שלנו הם הגיבורים האמיתיים

בעוד הפוליטיקאים בוושינגטון ובאירופה מנהלים משחקי כוח, הלוחמים שלנו נמצאים בחזית, מסכנים את חייהם כדי להבטיח שאנחנו נוכל לישון בשקט. הם אלו שנושאים בנטל, הם אלו שרואים את האש בעיניים, והם אלו שמבינים טוב יותר מכל דיפלומט מנותק מה באמת נדרש כדי לנצח. אנחנו חייבים להפסיק להתנצל על כך שאנחנו מנצחים.

האם אנחנו בדרך למלחמה כוללת?

השאלה היא לא אם תהיה מלחמה, אלא מתי היא תסתיים בתנאים שלנו. איראן ממשיכה להזרים כספים ואמצעי לחימה, והשלוחות שלה בלבנון ובעזה הן רק כלי משחק. אם לא נגדע את הזרועות האלו עכשיו, נמצא את עצמנו במערכה קשה הרבה יותר בעתיד. הגיע הזמן להפסיק להגיב ולעבור ליוזמה התקפית חסרת פשרות.

המסר לאויב: אנחנו כאן כדי להישאר

כל מי שחושב שישראל נחלשה, טועה ובגדול. התקיפות האחרונות הן רק קצה הקרחון. אם האויב ימשיך לנסות את כוחנו, הוא יגלה שהתגובה שלנו תהיה עוצמתית, כואבת ובלתי הפיכה. אנחנו לא נסבול יותר איומים על ריבונותנו. הגיע הזמן שהעולם יבין: ישראל היא לא עוד מדינה שאפשר ללחוץ עליה – אנחנו כוח אזורי שלא יאפשר לאף אחד לערער את קיומו.

אז מה הצעד הבא? האם נמשיך להקשיב ללחצים חיצוניים, או שסוף סוף נחליט שאנחנו אדונים לגורלנו? התגובות שלכם יקבעו את הטון – שתפו את הכתבה והשמיעו את קולכם, כי השתיקה שלכם היא בדיוק מה שהאויב רוצה!