הכתובת הייתה על הקיר, ועכשיו היא מונחת בתוך שקית בלב וינה

הבוקר התעוררה וינה למציאות שרבים באירופה מנסים להדחיק: רימון יד חי, מסוכן וקטלני, אותר בתוך שקית בבית כנסת ברחוב טמפלגאסה. לא מדובר בצעצוע, לא בבדיחה של ילדים, אלא בכלי משחית שנועד לקטול חיים של יהודים שרק רצו להתפלל. האם אנחנו חוזרים לימים האפלים של המאה הקודמת? נראה שהתשובה היא כן, והיא מגיעה אלינו בצרורות של שנאה.

השתיקה האירופית היא שיתוף פעולה עם הטרור

איפה היו כוחות הביטחון האוסטריים עד עכשיו? איך ייתכן שרימון יד מגיע לפתח בית כנסת מבלי שאיש יבחין בכך? השתיקה של הרשויות באירופה מול גל האנטישמיות הגואה היא לא פחות מביזיון. הם מדברים על "סובלנות" ו"רב-תרבותיות", בזמן שהיהודים שלהם צריכים לחשוש לחייהם בכל פעם שהם חוצים את סף בית הכנסת. זו לא רק רשלנות – זו הפקרה מוחלטת של הקהילה היהודית.

הטרור לא עוצר בגבולות ישראל

מי שחשב שהטרור האסלאמי הקיצוני והאנטישמיות המשתוללת הם בעיה של המזרח התיכון בלבד, קיבל היום הוכחה ניצחת לטעותו. הרימון בווינה הוא חלק מאותה שרשרת של שנאה שרואה בכל יהודי מטרה לגיטימית. האם אנחנו צריכים לחכות לאסון המוני כדי שהעולם יתעורר? האם דם יהודי הפך שוב להפקר בחוצות אירופה?

הגיע הזמן להפסיק להתנצל

הגיע הזמן שהקהילות היהודיות באירופה יפסיקו לסמוך על הממשלות המקומיות שמוכרות להן אשליות של ביטחון. הגיע הזמן להקים מערכי הגנה עצמית, להפסיק להתנצל על עצם קיומנו, ולדרוש מהרשויות האירופיות לנקוט יד ברזל נגד כל מי שמעז להרים יד על יהודי. מי שלא מסוגל להגן על אזרחיו היהודים, שלא יתפלא אם הקהילות הללו יארזו מזוודות ויעלו לישראל – המקום היחיד שבו יהודי יכול להגן על עצמו.

השאלה שנותרה פתוחה

הרימון הזה הוא לא רק חפץ מתכתי, הוא הצהרת כוונות. הוא אומר לנו בבירור: אתם לא רצויים כאן. אז מה הצעד הבא? האם נמשיך לראות את בתי הכנסת הופכים למבצרים מוקפים גדרות, או שנתחיל להילחם בחזרה? השקט של המנהיגים האירופיים מחריש אוזניים, אבל הזעם שלנו חייב להישמע בכל העולם. אל תשתקו – שתפו את האמת הזו לפני שהרימון הבא יתפוצץ במקום שבו לא נוכל להציל אף אחד.