הגיע הזמן להפסיק להתנצל

השקט המתוח בגבול הצפון הוא אשליה מסוכנת. בעוד איראן ושלוחותיה מנסות להכתיב לנו את סדר היום, צה"ל פועל בנחישות בשטח. הדיווחים האחרונים על טיהור רכס עלי טאהר בדרום לבנון הם תזכורת כואבת אך הכרחית: כשצה"ל מחליט לפעול, הטרור נמחק. המחבלים שחשבו שהם מוגנים במחילות התת-קרקעיות שלהם גילו שהאדמה בוערת תחת רגליהם. זהו המסר היחיד שאויבינו מבינים – כוח, עוצמה, ופעולה בלתי מתפשרת.

הצביעות הבינלאומית בשיאה

בזמן שישראל נלחמת על חייה, העולם ממשיך לשחק משחקים פוליטיים. צרפת דוחפת להשאיר את כוחות יוניפי"ל בלבנון, כאילו הם אי פעם מנעו מחיזבאללה להפוך את דרום לבנון למחסן נשק ענק. זוהי צביעות במיטבה! האם מישהו באמת מאמין שהכוחות הבינלאומיים הללו יעצרו את הטילים הבאים? ישראל צריכה להפסיק לחכות לאישור מהעולם ולהתחיל לפעול אך ורק לפי האינטרסים הביטחוניים שלה.

איראן משחקת באש

האיומים של איראן על "תגובה עוצמתית" הם לא יותר מניסיון נואש להרתיע אותנו מלהמשיך במלאכת הניקוי. המודיעין האמריקני מדווח שאיראן שוקלת הסלמה אזורית, אך הם חוששים מהתגובה הישראלית. ובצדק! ישראל הוכיחה שהיא לא תהסס לפגוע במי שמנסה לפגוע בה. הגיע הזמן שהמשטר בטהרן יבין שהמשחק נגמר – כל ניסיון תקיפה ייתקל בתגובה שתזעזע את יסודות המשטר שלהם.

החיילים שלנו בחזית, הפוליטיקאים בחדרים

בעוד הלוחמים שלנו מסכנים את חייהם בשטח, הדיונים הפוליטיים על "לוחות זמנים" ו"אחריות" נמשכים. האם זה הזמן לחישובים קטנוניים? העם בישראל דורש ביטחון, לא תירוצים. הלוחמים בנח"ל ובשאר היחידות הקרביות מוכיחים בכל יום מחדש שיש לנו על מי לסמוך. הם לא מחפשים כותרות, הם מחפשים ניצחון. הגיע הזמן שהדרג המדיני ייתן להם את הגיבוי המלא להשלים את המשימה עד הסוף.

האם אנחנו בדרך למלחמה כוללת?

השאלה היא לא אם תהיה הסלמה, אלא מתי. המציאות שבה אזרחי ישראל חיים תחת איום מתמיד היא בלתי נסבלת. אם הממשל האמריקני לא יתעורר ויבין שאיראן היא הבעיה של העולם החופשי כולו, אנחנו נמצא את עצמנו לבד בחזית. אבל אולי זה מה שצריך לקרות? אולי הגיע הזמן שישראל תפסיק לבקש רשות ותעשה את מה שצריך כדי להבטיח את קיומנו כאן לדורות.

הגיע הזמן להכריע

הניצחון לא יגיע דרך הסכמים דיפלומטיים עם ארגוני טרור. הוא יגיע דרך השמדת תשתיות הטרור, דחיקת האויב מעבר לגבולותינו, והפגנת עוצמה בלתי מתפשרת. כל יום שעובר ללא הכרעה הוא יום שבו האויב מתחזק. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של ההיסוס. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים ולהתחיל במעשים – כי בסוף היום, רק מי שחזק שורד במזרח התיכון האכזר הזה.