העם דורש תשובות, לא רק טקסים

יותר מ-50 אלף ישראלים כבר רכשו ושריינו כרטיסים לטקס הזיכרון הלאומי של משפחות 7 באוקטובר, שיתקיים בעוד שלושה ימים בפארק הירקון. המספר הבלתי נתפס הזה הוא לא רק נתון סטטיסטי; הוא סטירת לחי מצלצלת לכל מי שניסה, או עדיין מנסה, לשכתב את הנרטיב של האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. בזמן שהממשל משתרך מאחור, המשפחות השכולות ותנועת 'קומו' מוכיחות שוב – כוחו של העם חזק מכל מסדרון ממוזג בירושלים.

'החיבוק הכי גדול שיכולנו לקבל'

שורד השבי אלי שרעבי, שינחה השנה את הטקס לצד השחקנית שני כהן, היטיב לסכם את התחושות: 'ההיענות של הציבור הישראלי היא החיבוק הכי גדול שיכולנו לקבל'. החיבוק הזה מגיע ברגע קריטי. שלוש שנים אחרי הטבח, כשהזיכרון הלאומי מאוים על ידי השכחה והטיוח, 50 אלף איש מצהירים בבירור: אנחנו לא שוכחים. אנחנו לא סולחים על ההפקרה. ואנחנו כאן כדי לדרוש את האמת.

הטקס של העם – בלי חסות ממלכתית

ראוי לציין כי הטקס הזה, שהפך למסורת לאומית כואבת ומפוארת, מתקיים ללא מימון ממשלתי מלא. הוא נשען על תרומות, על התנדבות ועל הרצון של הציבור להשתתף בערב של זיכרון אמיתי, לא מתוסרט ולא מוכתב על ידי דוברי ממשלה. העובדה שהציבור מממן בעצמו את האירוע הזה היא עדות נוספת לאובדן האמון במוסדות המדינה. כשהמדינה נכשלת בהנצחה ממלכתית ראויה – העם פשוט לוקח פיקוד.

פארק פתוח, דלתות נעולות בפני הציניות

השנה, במתכונת של 'פארק פתוח' כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים להשתתף, האירוע מבקש להיות ההתייחסות היחידה של ישראל כחברה לטבח. האמנים הגדולים ביותר בישראל, משלמה ארצי ועד רן דנקר, כבר אישרו הגעה. זהו לא רק ערב שירה וזיכרון, זהו מפגן כוח אזרחי. מול הניסיונות להקטין את גודל המחדל, 50 אלף אנשים יצעדו השבוע אל הפארק כדי להזכיר לעצמם – ולכל העולם – מה באמת קרה כאן.

סיום שחייב להדהד

האם 50 אלף איש בפארק הירקון יגרמו למישהו בדרג המדיני להתעורר? האם המספר הזה יגרום להם להבין שהעם דורש דין וחשבון ולא רק נאומים ריקים? אלי שרעבי צודק – 7 באוקטובר חייב להיות מוכרז יום זיכרון רשמי. עד שזה יקרה, עם ישראל ימשיך לבוא בהמוניו, ימשיך לזכור, וימשיך להזכיר למי ששכח – שהדם של האנשים שנרצחו בבוקר ההוא לא יחפה על כישלונות המנהיגות.