הפקרות בלב הבירה: דם על המדרכה

ירושלים, בירתנו הנצחית, הפכה בשנים האחרונות לזירת קרב יומיומית. לא רק מול אויבים חיצוניים, אלא מול הפקרות משוועת בכבישים שגובה מחיר דמים בלתי נתפס. הבוקר התעוררה שכונת רחביה השקטה למציאות מצמררת: הולכת רגל נדרסה למוות בתאונה קטלנית, אירוע ששלח גלי הדף של זעם וכאב בקרב תושבי העיר. החשוד בדריסה, תושב מזרח ירושלים, נעצר על ידי המשטרה, אך המעצר הזה הוא רק פלסטר על פצע מדמם ומסוכן.

האם הביטחון האישי הפך למותרות?

אי אפשר להתעלם מהתחושה הקשה בציבור. בכל פעם שאנחנו שומעים על תאונת "פגע וברח" או דריסה קטלנית שמעורבים בה תושבים ממזרח העיר, עולה השאלה המתבקשת: איפה ההרתעה? האם הנהגים בכבישי ישראל איבדו כל רסן? הולכת רגל, אישה שיצאה לדרכה בבוקר רגיל, לא שבה לביתה. המשפחה שלה נותרה עם חלל עצום, בעוד החשוד ינסה כעת להסביר את מעשיו בחדרי החקירות.

הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים ולעבור למעשים

אנחנו דורשים תשובות. לא עוד הודעות לקוניות של דוברות המשטרה על "חקירה שנמשכת". הציבור דורש אכיפה חסרת פשרות. כל נהג שבוחר להפקיר חיי אדם על הכביש צריך לדעת שהמחיר שהוא ישלם יהיה כבד מנשוא. מערכת המשפט חייבת להפסיק את מדיניות ה"סלחנות" ולהחמיר בענישה כלפי עברייני תנועה שרואים בחיי אדם הפקר.

ירושלים לא תהיה עיר של פחד

האירוע ברחביה הוא תזכורת כואבת לכך שהביטחון האישי שלנו נמצא תחת מתקפה מתמדת. כשאנחנו יוצאים מהבית, אנחנו צריכים להרגיש מוגנים, לא לחשוש שכל מעבר חצייה יהפוך למלכודת מוות. הגיע הזמן שהמשטרה תגביר את הנוכחות, שהענישה תהיה מרתיעה, ושהחברה הישראלית תקיא מתוכה את אלו שמזלזלים בחיי אדם.

סוף דבר: מי הבא בתור?

הטרגדיה הזו היא לא "עוד תאונה". היא סימפטום של חברה שאיבדה את המצפן המוסרי שלה. אם לא נתעורר עכשיו, אם לא נדרוש שינוי אמיתי במדיניות האכיפה והענישה, הכתובת הבאה כבר נמצאת על הקיר. הגיע הזמן להחזיר את המשילות לכבישים, לפני שהדם הבא שיישפך יהיה של כולנו. תנחומיי הכנים למשפחת ההרוגה – יהי זכרה ברוך, ומי ייתן והצדק ייעשה במהרה.