הפקרות באור יום

עוד בוקר של שבת, עוד שריפה שמשתוללת בלב אזור מגורים. הפעם זה קרה בג'סר א-זרקא, שם אש גדולה פרצה בשטח פתוח והחלה להתפשט במהירות, כשהיא משאירה מאחוריה ענני פיח שחורים שחודרים לריאות של השכנים. לוחמי האש מתחנת חדרה הוקפצו לזירה, נאבקים באש ובקשיים בגישה למוקדי הבעירה, בזמן שהציבור שואל את עצמו את השאלה המתבקשת: איך זה קורה שוב?

שריפה או "שיטה"?

חשוב לקרוא לילד בשמו: עבור תושבי האזור, מדובר בתופעה מוכרת ומקוממת. זו אינה הפעם הראשונה ששטחים פתוחים ביישוב הופכים למוקדי אש. בעבר כבר דווח לא פעם על שריפות פסולת בלתי מבוקרות, מטרדי ריח ורעש, ותחושה של "מערב פרוע" שחורגת הרבה מעבר לגבולות היישוב. האם העובדה שמדובר ב"שטח פתוח" הופכת אותו למזבלה אחת גדולה שבה אפשר להבעיר אש מבלי לתת דין וחשבון לאיש?

אובדן משילות שחונק אותנו

השריפה הזו היא רק סימפטום. כשאין יד מכוונת, כשאין אכיפה אפקטיבית וכשהרשויות נכשלות פעם אחר פעם בניהול תשתיות בסיסיות, הציבור הוא זה שמשלם את המחיר. תושבי האזור חשים מופקרים. זה לא רק עניין של איכות הסביבה – זה עניין של ביטחון אישי. כשהאש מתקרבת לבתי מגורים, כשעשן רעיל עוטף שכונות שלמות, זו כבר לא "בעיה של המגזר" – זו בעיה של כל אזרח במדינת ישראל שדורש חיים בסיסיים של סדר וניקיון.

המחיר הכבד שאנחנו משלמים

לא ניתן לשכוח את הטרגדיות הנוראות שפקדו את היישוב בעבר, בהן קיפחו את חייהם ילדים בשריפות ביתיות. כל שריפת קוצים, כל מוקד אש לא מרוסן, הוא תמרור אזהרה בוהק. כמה עוד אסונות צריכים להתרחש כדי שמדינת ישראל תתעורר ותחיל ריבונות אמיתית על כל פיסת קרקע? האם נגזר עלינו לחיות בצל עשן שחור, בגלל אוזלת יד שלטונית?

די לתירוצים – הגיע הזמן לפעולה

הגיע הזמן להפסיק עם ההתפתלויות. ג'סר א-זרקא זקוקה לאכיפה נחושה, לפיקוח סביבתי מחמיר ולטיפול שורש בבעיות התשתית והפשיעה שחונקות את היישוב ואת סביבתו. הציבור בחדרה, בקיסריה ובכל האזור לא אמור להשלים עם המציאות שבה האוויר שהוא נושם תלוי בחסדיהם של פורעי חוק או בחוסר אחריות משווע.

האש אולי תכובה היום על ידי כוחות הכבאות, אבל הלהבות של הכעס הציבורי רק מתחילות לבעור. הגיע הזמן שמישהו שם למעלה יתעורר ויחזיר את הסדר על כנו, לפני שהשריפה הבאה תסתיים באסון כבד עוד יותר. מדינת ישראל היא לא חצר אחורית, והגיע הזמן שזה ייראה כך בשטח.