הדם בבנימין לא מתייבש: המרדף בעיצומו

שוב זה קורה. שוב שקט פסטורלי בלב יהודה ושומרון מופר על ידי רעש יריות, ושוב אזרחי ישראל מוצאים את עצמם תחת מתקפה בתוך ביתם. הבוקר, אזור כפר רמון בבנימין הפך לזירת קרב של ממש. כוחות צה"ל הטילו כתר הדוק על המרחב, בעוד לוחמים, יחידות מיוחדות ומסוקים סורקים כל סלע וכל מערה בחיפוש אחר מחבל שפל שביקש לגדוע חיים של ישראלים.

הפקרות ביטחונית או מציאות בלתי נמנעת?

האירוע הנוכחי הוא רק חוליה נוספת בשרשרת הטרור הבלתי פוסקת ששוטפת את הגזרה בחודשים האחרונים. בעוד הדרג המדיני מבטיח "לבוא חשבון" עם כל מחבל, בשטח התמונה נראית אחרת לגמרי. האזרחים בבנימין מרגישים שהם נמצאים בקו החזית, חשופים לטרור שמרים את ראשו פעם אחר פעם, בעוד המערכת נגררת למרדפים אינסופיים במקום להנחית מכה מוחצת שתגבה מחיר כבד מהאויב וסביבתו.

הגיע הזמן להפסיק להכיל

המרדף אחר המחבל בכפר רמון הוא תזכורת כואבת לכך שהטרור לא נח לרגע. האם אנחנו באמת מאמינים שסגרים וחיפושים הם הפתרון? הגיע הזמן להפסיק את מדיניות ה"הכלה" והתגובה המדודה. כל עוד המחבלים יודעים שהם יכולים לצאת למסע הרג ולנסות להיעלם בשטח, המוטיבציה שלהם רק תלך ותגבר. הגיע הזמן לשינוי תפיסתי עמוק – לא עוד מרדפים, אלא הכרעה.

הציבור דורש ביטחון, לא תירוצים

התושבים בבנימין, כמו בכל רחבי הארץ, לא צריכים לשמוע על "כיתור" ו"סריקות". הם צריכים לדעת שהם מוגנים. כל דקה שעוברת והמחבל מסתובב חופשי היא כישלון צורב. המערכת הביטחונית חייבת להפגין יד קשה, בלתי מתפשרת, כזו שתגרום לכל מי שחושב להרים נשק נגד יהודי להבין שהמחיר יהיה סופו המר.

השורה התחתונה: מתי נתעורר?

המרדף בכפר רמון יסתיים כנראה בחיסול או במעצר, אבל מה עם האירוע הבא? הטרור ביהודה ושומרון הפך למכת מדינה שדורשת טיפול שורש. אם לא נשנה את כללי המשחק עכשיו, נמשיך להתעורר לבוקר של מבזקים דומים, שוב ושוב. הגיע הזמן להפסיק לרדוף אחרי המחבלים ולהתחיל לרדוף אחרי מי ששולח אותם, מממן אותם ומעניק להם מחסה. דם יהודי אינו הפקר, והגיע הזמן שמישהו בדרגים הגבוהים יפנים זאת לפני שיהיה מאוחר מדי.