הפקרות בלב העיר: מי מנהל כאן את המדינה?

התמונות המגיעות ממודיעין הערב הן לא פחות מכתב אישום חריף נגד אוזלת היד של רשויות האכיפה. עשרות חרדים קיצונים, שאיבדו כל רסן, יצאו לרחובות העיר במחאה אלימה וחסרת תקדים נגד פעילות שגרתית של המשטרה הצבאית למעצר עריק משירות בצה"ל. במקום לכבד את החוק, בחר ההמון הזועם להפוך את המרחב הציבורי לשדה קרב, תוך שהם משבשים את שגרת חייהם של אלפי אזרחים שומרי חוק.

הטרור הפנימי שמרים ראש

זו אינה הפעם הראשונה, ובוודאי שלא האחרונה, שבה אנו עדים למופע האימים הזה. רק לאחרונה ראינו כיצד המון מוסת בביתר עילית תקף כוחות משטרה רק בגלל שחשבו בטעות שמדובר במעצר עריק. הטירוף הזה, שבו כל אדם שאינו עומד בסטנדרטים של הפלגים הקיצוניים הופך למטרה, הוא סכנה קיומית לדמוקרטיה הישראלית. מתי הפכנו למדינה שבה קבוצה קטנה וקולנית יכולה להכתיב את סדר היום באמצעות אלימות, חסימות כבישים וקריאות נאצה?

הצבא הוא לא "צבא השמד" – הוא הבית של כולנו

השימוש במונחים כמו "צבא השמד" או השוואת שוטרים וחיילים לנאצים הוא לא רק חציית קו אדום – הוא יריקה בפרצופם של אלפי חיילים חרדים שמשרתים בצה"ל ומקריבים את חייהם למען ביטחון המדינה. בזמן שחיילי צה"ל נלחמים בחזיתות מורכבות, יש מי שבוחרים להילחם בתוך הבית, להסית ולפלג. האם דמם של אלו שמתגייסים סמוק פחות? האם השוויון בנטל הוא רק המלצה עבור חלקים מסוימים בחברה?

הגיע הזמן לאפס סובלנות

המשטרה חייבת להפסיק את מדיניות ההכלה המבישה הזו. כל מפגין שחוסם כביש, שמרים יד על שוטר או שמשבש פעילות מבצעית של צה"ל, צריך למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. אין מקום לאנרכיה במדינת חוק. אם לא נשים סוף להתפרעויות הללו עכשיו, אנחנו נתעורר למציאות שבה החוק הוא רק בגדר הצעה, והכוח נמצא בידי מי שצועק הכי חזק ומתפרע הכי הרבה.

השתיקה של ההנהגה היא שותפות לפשע

איפה המנהיגים? איפה הקולות השפויים בתוך הציבור החרדי שצריכים להוקיע את הקיצונים הללו? השתיקה הרועמת של חלק מההנהגה הפוליטית והדתית היא שנותנת רוח גבית לאותם פורעי חוק. הגיע הזמן להפסיק לפחד מהפוליטיקה ולעשות את הדבר הנכון: אכיפה נחושה, בלתי מתפשרת, נגד כל מי שמנסה לערער את יסודות המדינה. ישראל היא לא מדינת כל אזרחיה – היא מדינה יהודית ודמוקרטית, והחוק בה חל על כולם, ללא יוצא מן הכלל.