המסכה ירדה: האמירויות משחקות בנו

הבועה התפוצצה. בעוד אלפי ישראלים ממתינים בחרדה בדובאי לטיסות החילוץ שיחזירו אותם הביתה, הגיעה הסטירה המצלצלת מהמפרץ: האמירויות החליטו לבטל את הסלוטים (אישורי הנחיתה וההמראה) לטיסות החילוץ הישראליות. מדובר במהלך שערורייתי שמותיר את אזרחי ישראל כבני ערובה על אדמה זרה, ומעלה תהיות קשות לגבי טיב היחסים שאנו כה מתגאים בהם.

הפקרות בשמי המפרץ

איך הגענו למצב שבו מדינה שאמורה להיות שותפה אסטרטגית של ישראל, מחליטה ברגע האחרון למנוע את חילוץ אזרחינו? התירוצים הביטחוניים שנשמעים במסדרונות הדיפלומטיים הם לא יותר מעלה תאנה עלוב. האמת היא פשוטה וכואבת: ישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה, וגם השותפות החדשות שלנו מרגישות שהן יכולות להשפיל אותנו ללא כל חשש מתוצאות.

השתיקה הרועמת של הדרג המדיני

איפה הממשלה? איפה הצעקות? במקום להבהיר לאמירויות שצעד כזה הוא הכרזת מלחמה על היחסים הדיפלומטיים, אנחנו שומעים גמגומים. הציבור הישראלי לא מוכן לקבל את העובדה שחברות התעופה שלנו, אל על וארקיע, נאלצות לבטל טיסות ברגע האחרון בגלל גחמות של שלטון זר. האם אנחנו מדינה ריבונית או שמא אנחנו תלויים בחסדי השכנים שלנו בכל פעם שמתעורר משבר?

השלום החם הפך לקרח דק

ההסכמים שנחתמו ברוב פאר והדר מתגלים כעת כחוזה על קרח דק. ברגע שהרוחות התחילו לנשוב, השותפים שלנו במפרץ בחרו להפנות לנו עורף. זוהי תזכורת כואבת לכל מי שחשב שהמזרח התיכון השתנה ללא היכר. האינטרסים הלאומיים של ישראל חייבים לעמוד מעל לכל הסכם נייר, והגיע הזמן להפסיק להתנצל על כך שאנחנו דואגים לאזרחים שלנו.

הגיע הזמן להפסיק להיות הילד הכאפות של המזרח התיכון

ההחלטה לבטל את טיסות החילוץ היא לא רק עניין טכני, היא הצהרה פוליטית. היא אומרת לישראל: 'אנחנו לא סופרים אתכם'. אם לא נגיב בעוצמה, אם לא נבהיר שצעד כזה יגרור השלכות מיידיות וכואבות, אנחנו נמשיך לראות את המדינה שלנו נגררת למקומות משפילים. הגיע הזמן להפסיק את הדיפלומטיה הרכה ולעבור למדיניות של כוח ועמידה על עקרונות.

מה הלאה?

הישראלים התקועים בדובאי הם לא רק נוסעים, הם סמל לריבונות שלנו. אם המדינה לא מסוגלת להחזיר את בניה הביתה בגלל ביטול סלוטים של מדינה זרה, מה זה אומר על היכולת שלנו להתמודד עם איומים גדולים יותר? הציבור דורש תשובות, והוא דורש אותן עכשיו. לא עוד שתיקה, לא עוד התקפלות. הגיע הזמן להחזיר את הכבוד הלאומי למרכז הבמה.