הצביעות הצרפתית בשיאה: שר החוץ נוחת בישראל – ומחרים את הממשלה!

זה נראה כמו מראית עין דיפלומטית בשיאה, אבל מותיר טעם מר של בגידה. שר החוץ הצרפתי, ז'אן-נואל בארו, נחת בישראל ביום השנה השלישי לטבח הנורא מכל, כשהוא עטוף באמירות על "הזדהות" ו"זיכרון". הוא סייר בקיבוץ בארי, פקד את כיכר החטופים בתל אביב, ואפילו מצא לנכון לציין את העובדה הכואבת ש-51 אזרחים צרפתים נרצחו ביום השחור ההוא. אבל רגע אחד – אם הזיכרון כל כך חשוב, למה השתיקה הרועמת מול ממשלת ישראל?

החרם הדיפלומטי: צביעות בשידור חי

העובדה שבארו הגיע לישראל אך דאג מראש לוודא שלא תהיה לו אף פגישה עם דרג מדיני או רשמי, היא לא "סגנון עבודה" – זו הצהרה פוליטית בוטה. בזמן שישראל מתמודדת עם האתגרים הביטחוניים הקשים בתולדותיה, צרפת בוחרת להציב חומה. האם מדובר בשיא חדש של ניכור מצד האליטה הצרפתית, שמרגישה צורך להתנצל בפני בוחריה על כך שהעזה לדרוך על אדמת ישראל ביום הזיכרון?

המחיר של מדיניות הרפיסות

אי אפשר לנתק את הצעד הזה מההידרדרות הבלתי נתפסת ביחסי פריז-ירושלים. רק לפני חודשים ספורים היינו עדים לביטולים של ביקורי גומלין ומתיחויות על רקע מדיניות הלחימה של ישראל והסוגיות האזוריות. צרפת של מקרון, שפעם נתפסה כידידה, הופכת למעצמה שרוקדת על שתי החתונות – מצד אחד מנציחה את קורבנות הטרור הצרפתים-יהודים, ומצד שני מחרימה את נציגי המדינה שמגנה עליהם.

"אנטישמיות בחצר האחורית"

בינתיים, בתוך צרפת פנימה, המצב לא פחות מחפיר. בזמן שבארו מסייר בבארי, בפרלמנט האירופי נאלצים להתמודד עם שערורייה שבה מחוקקת מהשמאל הקיצוני הצרפתי נתפסת כשהיא מבזה תערוכה לזכר קורבנות ה-7 באוקטובר. כששר החוץ הצרפתי מגיע לכאן לטקסים, אולי כדאי שיענה על השאלה: האם הממשל שלו באמת נלחם באנטישמיות, או שהוא רק מנסה למזער נזקים תדמיתיים בזמן שהרחוב הצרפתי בוער מהסתה?

הגיע הזמן להפסיק להתנצל

הביקור הזה של בארו הוא תזכורת כואבת למציאות שבה ישראל צריכה ללמוד לסמוך רק על עצמה. אנחנו לא צריכים את המחוות הריקות מתוכן של פוליטיקאים שפוחדים להיראות בתמונה עם הנהגה ישראלית. אם הזיכרון של 51 האזרחים הצרפתים שנרצחו באמת היה בראש מעייניו, הוא היה מגיע לקיים דיאלוג אסטרטגי, לא רק סיור יחסי ציבור תחת כיפת השמיים.

אדוני שר החוץ, תודה על ההשתתפות בצער. אבל במזרח התיכון, כבוד וזיכרון נמדדים במעשים ובשותפות גורל – לא בביקור "על תנאי" שנועד להרגיע את המצפון הצרפתי. אתם אולי לא רוצים לפגוש אותנו, אבל המציאות כאן לא הולכת לשום מקום. הגיע הזמן שצרפת תחליט: היא בעד חירות המערב או בעד הטרור שמבקש להחריב אותו?