יפו בוערת: עוד חיסול לאור יום, עוד משפחה שבורה – מתי המדינה תתעורר מהתרדמת?

הדם ממשיך להישפך, והמדינה? היא ממשיכה להסתכל מהצד.

הכותרת על תושב יפו שיועמד לדין בגין רצח מוחמד קטואן לפני כחודש היא אולי "הישג" למשטרה בסטטיסטיקה היבשה, אבל עבור אזרחי ישראל, מדובר בעוד טיפה בים של דם. מוחמד קטואן, בן 30 מג'לג'וליה, נקטל ביריות קרות ברחובות יפו, והפך לעוד מספר בסטטיסטיקה המזעזעת של שנת 2026. האם זהו גורלנו? לחיות במדינה שבה רצח הפך לשגרה יומיומית, כמעט כמו דיווח על מזג האוויר?

הפקרות מוחלטת ברחובות

אי אפשר להמשיך לטמון את הראש בחול. כשאנחנו רואים 165 נרצחים בחברה הערבית בפרק זמן קצר כל כך, אנחנו מבינים שהמשילות קרסה. המשטרה, שמתרצת את כישלונותיה ב"זירות שנשטפו" או בקושי לאסוף ראיות, חייבת לתת דין וחשבון. האם ייתכן שבמדינת ישראל, מדינה מתוקנת וטכנולוגית, ארגוני פשיעה מנהלים את הרחובות טוב יותר מהמדינה עצמה?

הכתובת הייתה על הקיר

קטואן, שהיה מוכר למשטרה, מצא את מותו באירוע ירי שהתרחש בלב יפו, כשרק במקרה לא נפגעו עוברי אורח תמימים. הצעיר הנוסף שנפצע קשה באותו לילה הוא תזכורת כואבת לכך שהכדורים לא מבדילים בין "יעדים" לבין אזרחים שנקלעו לזירה. מתי נבין שכל עוד הפשיעה הזו לא תרוסק ביד ברזל, היא תמשיך לזלוג לכל פינה במדינה?

הגיע הזמן להפסיק עם התירוצים

שמענו מספיק הצהרות על "מאבק בפשיעה" ועל "תוצאות טובות". הנתונים בשטח צועקים את האמת: המצב בלתי נסבל. כשאנשים מפחדים לצאת לרחוב, כשהירי הפך לפסקול של חיינו, הממשלה והמשטרה חייבות להפסיק להתנצל ולהתחיל לפעול. לא עוד ועדות, לא עוד דיונים – אלא פעולה נחושה, אגרסיבית ובלתי מתפשרת נגד כל מי שמחזיק נשק לא חוקי.

האם אנחנו בדרך לאנרכיה?

התחושה ברחוב היא של הפקרות. כשהמפכ"ל טוען ש"רצח הוא ברוטלי, אבל הוא לא חזות הכול", הוא רק מוכיח עד כמה הניתוק מהמציאות עמוק. האזרח הקטן, שרואה את השכונות שלו הופכות לשדה קרב, לא מחפש הסברים פילוסופיים – הוא מחפש ביטחון. הוא מחפש מדינה שתגן עליו, לא כזו שתספור את הגופות שלו.

סוף דבר: דורשים שינוי עכשיו

העמדה לדין של החשוד ברצח קטואן היא צעד הכרחי, אך היא לא פותרת את הבעיה השורשית. אנחנו דורשים ביטחון אישי, אנחנו דורשים אכיפה אמיתית, ואנחנו דורשים שהדם של אזרחי ישראל יפסיק להיות הפקר. אם המערכת לא מסוגלת לספק את הבסיס הזה, אולי הגיע הזמן להחליף את מי שיושב בראש המערכת. הגיע הזמן להחזיר את המשילות, לפני שלא יישאר כאן מה להציל.