הגיהינום בסינלואה: כשבתי הכלא הופכים לשדה קרב

עשרה בני אדם מצאו את מותם בטבח מזעזע שהתרחש בתוך כותלי בית כלא במדינת סינלואה שבמקסיקו. המהומות, שהתלקחו בפתאומיות, הפכו את המתקן הביטחוני לזירת רצח אכזרית, תזכורת כואבת לכך שבמדינה שבה הקרטלים הם בעלי הבית האמיתיים, גם מאחורי סורג ובריח אין לאף אחד ביטחון. מדובר בעוד חוליה בשרשרת אירועים אלימים שמרעידים את המדינה, בעוד הרשויות מנסות לשווא להחזיר את הסדר על כנו.

הוואקום של "אל מאיו" והכאוס שבא בעקבותיו

האירוע הנוכחי אינו מקרי. מאז גזר הדין המטלטל ששלח את איסמעאל "אל מאיו" זמבאדה, ממייסדי קרטל סינלואה, למאסר עולם בארה"ב, האזור נמצא בטלטלה עזה. מאבקי כוח פנימיים על השליטה באימפריית הסמים המדממת יצרו ואקום שלטוני, והקרטלים נלחמים זה בזה בתוך הרחובות וגם בתוך בתי הכלא. המדינה, שמתקשה להתמודד עם עוצמת הארגונים הללו, נראית כמי שצופה מהצד בזמן שהאזרחים משלמים את המחיר.

הכישלון המהדהד של מערכת הביטחון

איך ייתכן שמתקן כליאה, שאמור להיות המקום המאובטח ביותר, הופך לזירת טבח? התשובה פשוטה ומקוממת: שחיתות עמוקה וחדירה של גורמי פשיעה לכל דרגי המערכת. בעוד מקסיקו מתמודדת עם משבר ביטחוני שמשפיע על שרשראות אספקה גלובליות ועל יציבות האזור, נראה כי הממשלה עסוקה בכיבוי שריפות במקום בטיפול בשורש הבעיה. האם זו המדינה שאנחנו רוצים לראות כשותפה אסטרטגית?

הלקח לישראל: כשאין משילות, אין חיים

התמונות המגיעות מסינלואה צריכות להדליק נורה אדומה בוהקת גם אצלנו בישראל. המציאות שבה ארגוני פשיעה מנהלים את חייהם של אזרחים, ואף מכתיבים את סדר היום בתוך בתי הכלא, היא תרחיש בלהות שמתממש לנגד עינינו. כאשר המדינה מוותרת על הריבונות שלה, גם אם זה בפינה נידחת של העולם, התוצאה היא תמיד דם, אש ותמרות עשן. ישראל חייבת להבין שמשילות היא לא המלצה – היא תנאי הכרחי לקיום.

האם יש מוצא מהטירוף?

העולם המערבי חייב להפסיק לעצום עיניים מול הטרור המקסיקני. מדובר בארגונים שמתנהלים כצבאות לכל דבר, עם אמצעי לחימה מתקדמים ורשתות הברחה חובקות עולם. עשרת ההרוגים בסינלואה הם לא רק מספר בסטטיסטיקה; הם עדות לכישלון של מדינה שלמה. אם מקסיקו לא תבצע ניקוי אורוות יסודי, היא תמשיך לשקוע בביצה של אלימות שסופה מי ישורנו.

סוף דבר: מי יגן על האזרחים?

המהומות בסינלואה הן קריאת השכמה לכל מי שחושב שניתן להכיל את הפשיעה. אי אפשר לנהל משא ומתן עם רוצחים, ואי אפשר להשליט סדר עם כפפות של משי. הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תתייחס לקרטלים כאל ארגוני טרור לכל דבר ועניין. עד שזה יקרה, הדם ימשיך להישפך, והאזרחים ימשיכו לחיות בפחד. האם מישהו בממשלת מקסיקו מתכוון להתעורר, או שהם מחכים שהמדינה כולה תהפוך לבית כלא אחד גדול?