הפקרות מוחלטת ברחובות תל אביב

הכותרות חוזרות על עצמן, הדם על הכביש מתייבש, והמציאות הופכת לבלתי נסבלת. הלילה, רוכב קורקינט חשמלי נוסף נפצע באורח קשה בתל אביב, והוא מצטרף לרשימה אינסופית ומדממת של נפגעים שמשלמים את המחיר על הכאוס התחבורתי שמשתולל כאן. כמה עוד אנשים צריכים להיפצע, להיחבל או חלילה לקפח את חייהם לפני שמישהו במשרד התחבורה יחליט להפסיק את ההפקרות הזו?

שדה קרב עירוני

הקורקינטים החשמליים הפכו למכת מדינה. הם דוהרים על המדרכות, מזגזגים בין הולכי רגל מבועתים, ופורצים לכבישים ללא שום התחשבות בחוקי התנועה הבסיסיים. הנתונים מזעזעים: אלפי פצועים בשנה, עשרות הרוגים, ועלייה חדה של 50% במספר הנפגעים בשנים האחרונות. זה לא מקרי – זו תוצאה ישירה של אוזלת יד שלטונית ושל תרבות "סמוך" שחדרה לכל פינה בכבישי ישראל.

החוק שבור, והציבור משלם

הבעיה היא לא רק ברוכבים, אלא במערכת משפטית ותשתיתית שפשוט לא עומדת בקצב. בעוד שהקורקינטים הפכו לכלי תחבורה מרכזי, החוק הישראלי עדיין מתפתל בשאלות של "האם זה רכב מנועי או לא". בזמן שהמשפטנים מתווכחים על סעיפי פיצויים, האזרח הפשוט נותר חשוף, ללא הגנה, ולעיתים קרובות ללא מענה רפואי או כלכלי הולם לאחר התאונה.

די לתירוצים – הגיע הזמן לאכיפה

איפה המשטרה? איפה העיריות? במקום להסתפק בקנסות סמליים שאיש לא סופר, הגיע הזמן לאכיפה אגרסיבית, להחרמת כלים של עברייני תנועה ולתכנון עירוני שבאמת מפריד בין הולכי רגל, רוכבים ורכבים. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במדינה שבה יציאה מהבית על קורקינט היא הימור על החיים.

הדם על הידיים של מי?

הפצוע הקשה של הלילה הוא תזכורת כואבת לכך שהרחובות שלנו איבדו את הסדר. כל עוד לא יהיה כאן שינוי תפיסתי עמוק, שבו בטיחות הציבור קודמת לנוחות של חברות הקורקינטים ולחופש הפרוע של הרוכבים, נמשיך לראות את אותן כותרות שחורות. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים ולעבור למעשים – לפני שהקורבן הבא יהיה מישהו שקרוב אליכם.